האב השכול מחולון: "איש להב"ה איחל לי, הלוואי וערבי ירצח אותך"

"ימים שחורים יורדים על הארץ הזו", אומר השבוע אהרון ברנע, בן 78, מוותיקי חולון. את הדברים הקשים והמרירים הוא אומר בכאב רב, לאחר שהשבוע נאסר עליו ועל חבריו מפורום הורים שכולים ישראלי-פלשתינאי להרצות בבית ספר תיכון מקיף בנשר. ההוראה לביטול ההרצאה ניתנה על ידי לשכת שר החינוך בכבודו ובעצמו.

"עמדנו להופיע בהרצאות משותפות בפני תלמידי תיכון מקיף נשר", מספר ברנע. "מדובר בפעילות שגרתית של הפורום שלנו המתקיימת מאז שנת 2000. המסר שלנו ברור וחד: אנחנו חברי הפורום, משפחות שאיבדו את יקיריהן כתוצאה מן הסכסוך, מכריזים קבל עם ועדה, שאנו, ישראלים ופלסטינים, לא רוצים עוד שפיכות דמים, אנחנו הוכחה חיה ונושמת שהשיח בין העמים הוא אפשרי, שהפיוס בין העמים הוא אפשרי".

ברנע, אב לשלושה וסב לארבעה נכדים, ילדי ארגנטינה, עלה ארצה בשנת 1958, והיה איש המחלקה המדינית באירופה בהסתדרות הכללית ואף שליח שלה באירופה, מתגורר בשכונת הוותיקים בעיר. "הגעתי ארצה חדור הכרה ציונית", הוא מבקש לציין, "ואני מחזיק בהכרה זו עד עצם היום הזה ומחנך את ילדיי ונכדיי ברוח זו".

לפורום הורים שכולים – הורים ישראלים ופלסטינאים שחרטו על דגלם את מסר השלום ואת התקווה לשלום דרך שיחות עם תלמידים ואזרחים דרך הסיפור והכאב האישי שלהם – הצטרף בהיותו אב שכול. בנו הצעיר, נועם, נהרג באפריל 1999 לרגלי מבצר הבופור. הוא היה לוחם ביחידת יהל"מ ונהרג חמישה ימים לפני השחרור מצה"ל, בערב יום השואה והגבורה.

"הצטרפתי לחמישה מחבריי בפורום המשפחות השכולות הישראלי-פלסטיני למען פיוס ושלום. היינו בצוות שלושה ישראלים ושלושה פלסטינים. במקרה אני הייתי האב השכול היחידי בכל הקבוצה. כל האחרים היו בנים או אחים של קרבנות הסכסוך. עמדנו להופיע בהרצאות משותפות בפני תלמידי תיכון מקיף נשר. מדובר בפעילות שגרתית של הפורום שהוא הוכחה חיה ונושמת שהשיח בין העמים הוא אפשרי, שהפיוס בין העמים הוא אפשרי. אנחנו גם טוענים טענה מהותית והיא שללא תהליך פיוס בין העמים לא ייתכן הסכם שלום המוביל לשלום בר קיימא. רק תהליך של פיוס, המטפל בפצעי העמים מתוך הסכסוך ארוך השנים, יכול להבטיח כי הסכם שלום יוביל אכן לשלום. האמירה שלנו מוסרית לא פוליטית מפלגתית".

רוצים להישאר מעודכנים?

הורידו את האפליקציה לאנדרוייד

הורידו את האפליקציה לאייפון

הצטרפו לקבוצת הווטסאפ של השקמה חולון

עקבו אחרי דף הפייסבוק של השקמה חולון

בדרכם לנשר גילו חברי הפורום כי באותו בוקר פרסם פוליטיקאי מקומי, מר שלומי זינו, קריאה בפייסבוק שלו: "אב שכול פלסטיני = חיילי צה"ל רוצחים, האם זה מה שאנחנו רוצים ללמד את הילדים?" ומיד קריאה: "יהודים יקרים, איפה אתם? בואו לנשר עם דגלי ישראל ועיזרו לנו לבטל את ההרצאה של ה'אב השכול הפלסטיני' בתיכון בנשר בשעה 10:00".

"בהגיענו לבית הספר", מספר ברנע, "נתקלנו בחבורה צעקנית של שבעה אנשים שפנתה אלינו, שלושת הנציגים הישראלים (הפלסטינים נכנסו לבית הספר דקות ספורות לפנינו) בקריאות שהנייר לא סובל. אמהותינו קוטלגו כעוסקות במקצוע העתיק בעולם. הגדיל להתבטא איש ארגון להב"ה שאיחל לי, 'הלוואי שערבי ירצח אותך'. מספר שוטרים עמדו בכניסה כנראה בעקבות ההתראה שיצר זינו בקריאה שלו בפייסבוק".

מה קרה בהמשך?

"נכנסנו לבית הספר והתקבלנו בחום ובאהדה רבה מצד מנהלת בית הספר וכל הצוות החינוכי. פורום המשפחות מופיע בבית הספר זה למעלה מעשר שנים וזכה להתקבל בחום ובהוקרה על המסרים ההומניסטיים החשובים שהוא מעביר. סביב שולחן המנהלת התחלנו לקיים שיחה מקדימה לכניסתנו לכיתות, כאשר התקבלה פתאום שיחת טלפון מלשכת שר החינוך. המנהלת דיווחה לנו שמלשכת השר דורשים לבטל את הפעולה. היא התקשרה מיידית אל מנהל המחוז, מר סער הראל, והוא אכן דרש שלא לקיים את הפעילות".

כיצד הגיבו בבית הספר על ההודעה על ביטול ההרצאה?

"התדהמה בקרב צוות בית הספר היתה גדולה. מורים התפרצו לחדר המנהלת ואמרו: 'אנו מתביישים היום מהיותנו ישראלים'. מורה אמר כי האירוע מזכיר את 1933. מורות פרצו בבכי מהתרגשות. חשנו כי אנו חווים אירוע דרמטי שמעולם לא ידענו כמותו בכל שנות פעילותנו החינוכית. אמרנו לצוות כי האירוע הזה חייב להיות מנוצל כמנוף חינוכי. תגובת המנהלת והצוות הייתה מיידית: 'אנו ניכנס לכיתות במקומכם ונסביר את הרקע לביטול האירוע'. מנהלת בית הספר התקשרה לראש העיר נשר, בעצמו אב שכול, שביטא תמיכה בצוות בית הספר ונכונות להיכנס עימו לכיתות. ביציאה מבית הספר אכן פגשנו את ראש העיר והבנו שדבריו הם לא מן הפה ולחוץ. גם קבוצת תלמידים שהבחינה בנו עוזבים את מתחם בית הספר רצה לכיווננו והביעה צערה על מה שהתרחש ועל כך שהפעילות הופרה".

אהרון מציין שמעולם לא היתה התנגדות מעין זו. אמנם תמיד לפני כל מפגש מנסים קבוצות ימין שוליות לנסות לחבל אך ללא הצלחה. לדבריו, "הפעילות שלנו היא לא פוליטית אלא פעילות שבאה להביא את המסר של שלום ואחווה בין העמים. אני סבור שכדי לדבר על זכויות אדם, על האדם להכיר בזכויות האחר ולא לדבר בעצמו".

"אלאור אזריה חונך ברוח פשיסטית"

"נתוני הגיוס האחרונים לצה"ל מדברים בעד עצמם והם לא קשורים לימין או שמאל", אומר ברנע. "בני היה איש שמאל מובהק אך הוא התגייס לצבא ושירת את המדינה כי חשב שזו חובה לשרת את המדינה וכך הממשלה, שהיא הממשלה הנבחרת, רשאית לשלוח אותו להיכן שתרצה. אבל התופעות של השתמטות מהצבא יחזרו על עצמן כל עוד אנו צבא כיבוש ששולט על עם אחר. איך אפשר להסביר לנער שהוא צריך להחזיק נשק מול ילד פלסטיני?".

ברנע מביא כדוגמה את החייל אלאור אזריה. "הוא לא פעל כחייל בצבא, הוא חונך ברוח ימנית פשיסטית והוא משוכנע שמה שהוא עשה זה נכון והוא לא מביע חרטה על כך. המצער שיש חברי כנסת שיוצאים להגנתו ולא מבינים את חומרת מעשיו. הפיוס בין העמים הוא פונקציה של המנהיגות וכל עוד המנהיגות לא חותרת לשלום, אז לא יהיה שלום ועל כך אני מצר, למרות שחלקים בעם התעוררו לאחרונה לנוכח גל השחיתות הפוקד אותנו כי נקעה נפשם של האנשים מההנהגה הקיימת".

נשמע כאילו אתה מאבד תקווה.

"אני לעולם לא מאבד תקווה לעולם, והראיה היא שאני עדיין מקווה ומאמין שיהיה שלום".