מוכנים לחילוץ!

סמל ראשון מתן עוזיאל, תושב חולון, הוא מפקד בחטיבה בגדוד שחר. הוא נולד בצרפת, שבה גדל ולמד, ועלה ארצה עם משפחתו לפני 11 שנים, לאחר שבצרפת המשפחה סבלה מאירוע אנטישמיות שהופנו נגדה. הוא מספר על חיי המשפחה בצרפת: "חווינו אנטישמיות קשה. לא יכולנו ללכת לבית ספר דתי, לשמור כשרות כפי שרצינו וללכת לבית כנסת. יש כמה מקרים שזכורים לי במיוחד מהילדות, כמו שפעם בטיול משפחתי נקרתה בדרכנו צעדה פרו-פלסטינית. בפעם אחרת, אבי ואני היינו בדרכנו לבית הכנסת וכשהגענו לפתחו גילינו כי הוא מכותר על ידי מפגינים אנטישמיים. הם השליכו לעברנו בקבוקי תבערה והיינו חסרי אונים לחלוטין. זה מה שהוביל אותנו לעלות לישראל, שבה לא נסבול מבעיות שכאלה". וכך החליטה המשפחה לעזוב את הסביבה המוכרת בצרפת ולהגיע לישראל, בה למדו עברית מאפס והתחילו להשתלב בחברה.  מתן ואחיו חוו קשיי עלייה כמו קליטת השפה, התרבות והתערות בקרב תלמידי בית הספר, עליהם הצליחו להתגבר בעזרת הסיוע של האולפן והחום והאהבה שהסביבה הרעיפה עליהם הם התגברו על הקשיים להשתלב והצליחו להתערות בחברה. בסיום התיכון מתן אפילו קיבל תעודת הצטיינות מידי ראש העיר, מוטי ששון. בקשר לשירות הצבאי מתן מספר: "באופן חד וחלק ידעתי שאני רוצה להיות קרבי. רציתי הזדמנות להיות חלק מההגנה על המדינה שלי". מתן שובץ בחטיבת החילוץ כשהוא לא ממש מכיר את תפקידה ופועלה, אבל היום הוא מבין שהגיע למקום הנכון: "גיליתי חטיבה שעוסקת בעשייה משמעותית מאוד. הלוחמים והלוחמות נוטלים חלק שווה במאמץ החילוץ וההצלה וגם בתעסוקה המבצעית. הפלוגה שלי היא כמו משפחה. אנחנו מכבדים את המגוון הרחב של האנשים שיש בה". מתן התחיל בתור קשר של המ"מ ואפילו כאות הוקרה קיבל את הכומתה שלו. עם הזמן הוא הפך למפקד והינו מ"כ טירונים בחטיבה. במהלך השירות מתן השתתף במבצעי חילוץ גדולים: בקריסת החניון בתל אביב, ובמאמץ פינוי התושבים במוקדי האש בחיפה. מתן מסכם את השתתפות החטיבה באירועים אלה כיעילה ביותר והסיפוק שחוו הוא וחבריו מן ההצלחה המבצעית היה גדול. הוא מוסיף: "באירועים מבצעיים כאלה עושים סוויץ' אדיר. בהרבה מקרים אנחנו הופכים בן רגע מלוחמי חי"ר לצוותי הצלה".  מישהי שיכולה להעיד על השוויון בחטיבה היא סמ"ר לי דרעי, בת 22 מחולון . לי הייתה פעילה בצופים בעיר ובתנועת "אחרי'", ומספרת שמגיל צעיר היא ידעה שהיא רוצה להיות לוחמת. "אני אפילו זוכרת שגדוד קרקל נפתח, כשהייתי בכיתה ו', וידעתי שבמקום כזה ארצה לשרת". בהתחלה היא שובצה לתפקיד תצפיתנית, אבל לא הייתה מוכנה לוותר על חלומה הישן. היא החליטה להתאמץ ולשכנע את כל הנוגעים בדבר, ולבסוף הצליחה לשנות את השיבוץ לשירות קרבי, בחטיבת החילוץ. ״בהתחלה לא הכרתי את החטיבה, לא בדיוק ידעתי מה זה. אבל התחלתי לקרוא באינטרנט ולהתעניין, ללמוד על הפעילות והיא נשמעה לי מאוד מעניינת. הבנתי שמדובר גם בפעילויות מבצעיות ושמירה על גזרות חנות, וגם בהצלת חיי אדם במקרי חירום, והבנתי שזה אחד הדברים המשמעותיים שאוכל לעשות. גם היום, כשאני קרובה לשחרור מהצבא, אני מרגישה אותו דבר. היה לי שירות מאוד אינטנסיבי, אבל גם כשיש קשיים – הסיפוק מהתוצאה מתעלה עליהם״, היא אומרת. למתגייסים ולמתגייסות הטריים לחטיבה היא רוצה להגיד: "תתרמו, תעשו מעבר למה שמצופה מכם ותיכנס לחוויה, אתם תיהנו כל כך ותחוו סיפוק אדיר. החברים שלי מהצבא הפכו להיות משפחה עבורי ובזכותם הצלחתי להתגבר על הכל".