לפני 68 שנה, בליל 7 בפברואר 1946, חיילים בריטים, מרגימנט (גדוד) אפריקאי, שחנו בסמוך לבתי שכונת אגרובנק, הותקפו על ידי לוחמי אצ"ל. לאחר ההתקפה יצאו הבריטים לעבר בתי השכונה ופגעו בתושבים ובבתים. באותו לילה ארור נרצחו בן ציון שנקר, אחיינו של אריה שנקר מנהל" לודז'יה", שמואל פרלמן ואליהו יודאיוב. לזכרם נקראה הכיכר המרכזית בשכונה "כיכר השלושה". הכיכר, שכבר לא קיימת היום, עמדה בצומת הרחובות חנקין וסוקולוב.
כיום, כבר לא תמצאו זכר למאורעות העבר, מלבד שלט הסבר קצר ולקוני. מה שנורא ומצער במיוחד הוא שהנקודה ההיסטורית הזאת, הנמצאת במרכז העיר, על הכביש הראשי של רחוב סוקולוב, נראית מוזנחת מאוד. לצידה פועלים מסעדת הסעידה וכמה חנויות, ועוברי אורח היו יכולים לשבת רגע, לנוח בדרכם ולהרהר על ההיסטוריה המקומית ועל גיבורי העבר, אלא שאי אפשר לשבת על הספסלים הישנים והמזוהמים, כאשר גם לשלשלת יונים מכסה את הסביבה כולה. בפלטות העץ המונחות על אבן השפה קבורים שברי בקבוקים ובדלי סיגריות ונראה שהעין התרגלה כבר להזנחה וללכלוך. עובדה, הרי תושבי העיר עוברים שם מדי יום.
צפו כיצד נראית כיכר השלושה במרכז העיר:
המקום משקף את פני העיר חולון, בפינות רבות בעיר ניכרות ההזנחה והזוהמה, ועל אף שהחליפו קבלנים, נראה שאין פיקוח על הנעשה ברחובות העיר, על אחת כמה וכמה בפינה היסטורית חשובה זו, שהיתה יכולה לשמש כפינת צל ומנוחה נעימה.
"זו לא חוכמה להתפאר ב'לה פארק' או בפארק פרס", אומרים זוג פנסיונרים שחולפים במקום. "נכון, זו לא כיכר גדולה או גינה, אבל מרכז העיר מוזנח נורא. שמישהו מהעירייה יבוא לכאן לראות, זו פשוט בושה וחרפה".
אחרי חצי שעה איתם גם אני יצאתי מבויש כי מנהלי העיר שבה אני חי אינם יודעים לשמר ולכבד את ההיסטוריה שלה. יצאתי מבויש מול האנשים המבוגרים שהביעו את כאבם על מצב העיר. יצאתי מבויש שכך נראה מרכז העיר ובמיוחד הפינה הזו שהיה יכולה להיות פינת חמד. קצת קוסמטיקה וניקיון בשטח, פעילות של מחלקת התברואה ומחלקת גנים ונוף היה עושה את ההבדל. אתם יכולים לשנות את התמונה העגומה, עדיין לא מאוחר.
ואסיים במילותיו של יגאל אלון: "עם שאינו יודע את עברו, ההווה שלו דל ועתידו לוט בערפל".
מוסדי
אפס של תמורה בעד תשלום הארנונה ואפס של גאווה עירונית
מתבייש לומר שאני חולוני
משתמש אנונימי (לא מזוהה)
כל חולון מוזנחת
ככר סטרומה לא נראת טוב יותר