כעת, אחרי שהכל הסתיים, שבעה ימים שבהם אתה מתאבל על היקר לך מכל, אומרים לך רגע, זה לא נגמר, יש את עניין המצבה. אתה מהרהר לעצמך, הרגע סיימתי להתאבל ומיד צריך לרוץ בין קבלני מצבות, רובם אגב מציעים לך פחות או יותר אותו דבר. כן, וגם כאן יש מונופול, הרי רוב המצבות נראות אותו דבר, אתה לא מחפש משהו גרנדיוזי, אז למה המחירים כה גבוהים ונעים בין 4,000 ל-6,000 שקל? וצריך להחליט מהר כי נותרו רק 21 יום לשלושים, אבל עכשיו, אחרי ההלם הגדול, אתה מסוגל לנסות להתמקח ולנהל משא ומתן. כשנפטר לך באמצע הלילה אדם יקר ומונח מת בסלון, אין עם מי ועל מה לדבר.
במקרה הפרטי שלי, הגיע אמבולנס לפנות את הגופה, אמבולנס של חברה די מוכרת בחולון, ובזמן שניסינו לעכל מה קרה, נהג האמבולנס סחט אותנו בלי שנרגיש. למחרת, אחרי ההלם הגדול שבא אחרי המוות המפתיע ובמשך השבעה אתה קולט וגם אומרים לך, איזה פראייר היית ואיזה נוכל נפל עליך. כל עוד הכל קורה ביום, יש לך זמן להתווכח, לבדוק. בלילה, אתה לא חושב הרבה, אתה רואה את הגופה של האדם היקר לך מולך, אתה כואב ומשותק. אתה עושה הכל כדי לסיים את הסיפור.
רק לסבר את האוזן, 2,500 שקל הוא דרש עבור פינוי הגופה, סכום מופרז בהשוואה למחירים אחרים בשוק הנורא הזה, שעומדים על בין 800 שקל ל-1,200 שקל. על העברת הגופה מחדר הקירור לבית הקברות דרש עוד 1,500 שקל, בשעה שבחברות אחרות נוקבים במחיר של 800-400 שקל.
לאחר פרסום הכתבה "המסחרה של המוות – כמה עולה למות בחולון", רק לפני שבוע, הגיעו למערכת הרבה פניות וסיפורי גזילה דומים. אני מביא רק כמה מהם לדוגמה:
רוצים להישאר מעודכנים?
"מנצלים אותך במצוקה הכי גדולה שלך"
שירה: "השעה היתה 01:00 בלילה. קיבלנו את הבשורה המרה וקראנו לאמבולנס. הוא לקח מאיתנו 2,000 שקל על פינוי הגופה, עוד 1,500 שקל על אחסנה בקירור לשלושה לילות, 600 שקל על פרסום מודעות אבל ועוד 2,000 שקל הובלה לבית הקברות. באותו רגע, זה לא נראה לי מוגזם אך שהחלו אנשים לבקר אותי בשבעה, הרגשתי פשוט פראיירית ומושפלת, איך אדם יכול לנצל אותך במצוקה הכי נוראית שלך?! מישהו חייב לעשות סדר בענף הזה".
שלומית טוענת שביקשה לקבור את אביה בבית העלמין חולון, אך נאמר לה מיד שאין מקום. אולם, אחרי משא ומתן די קצר ותמורת 50,000 שקל, נמצא לפתע מקום. "לאן הולך כל הכסף הזה ומי קובע את התעריפים?" היא שואלת.
אורי מספר: "קברתי לצערי שני הורים. אמי נפטרה ביום ואבי בלילה, וההבדל היה תהומי. במקרה של אבי שנפטר בלילה, ניסינו להשיג אמבולנס לפינוי הגופה, אבל לא היה עם מי לדבר והראשון שהואיל לענות לנו בטלפון, מיד סגרנו איתו ונדפקנו. הוא לקח לנו מחירים דמיוניים, לא היינו בעניינים ובלית ברירה הסכמנו לקבל. לעומת זאת, כשאמי נפטרה בשעות היום, היה יותר קל, יכולנו לנהל משא ומתן והמחירים היו שפויים. עוד הבנו שהביטוח הלאומי אמור לשלם על חלקת קבר בסיסית, מענק של כ-8,000 שקל עבור קבורה בבית הקברות ירקונים, אך שכשרצינו בית קברות אחר, המחירים הרקיעו שחקים ולא יכולנו לעמוד בתשלומים ובלית ברירה, קברנו את שני ההורים בירקונים".
המדינה נתנה בידי חברת קדישא מונופול על בתי הקברות וכפי שזה נראה מדובר בשוק פרוץ שמולו עומדות משפחות הנפטרים ברגעים הקשים ביותר שלהן. גם חברות האמבולנסים הפרטיות, שמתברר שיש עבור השירותים שהן נותנות תעריפים קבועים במשק, גם הן מנצלות לרעה את מצבם הרגיש של בני המשפחה וגובות סכומים אסטרונומיים.
לסיכום, פעמים רבות עד שאנחנו לא חווים סיטואציה מסוימת בחיים, אין לנו מושג מה הם הנהלים, המחירים, התעריפים והחוקים. אני לא אומר שאנחנו צריכים להסתובב מוכנים מראש עם מחירונים. פשוט, חשוב להיות מודעים, להיזהר מנוכלים ולעמוד על שלנו. מקווה שלא נדע שום צער.
נורא
בהחלט צריך להיות איפשהו מחירון. גם צריכה להיות כתובת אחת שמרכזת את כל הנושא. טלפון אחד והכול מסודר, ובמחיר אחיד לכולם.
עלי שלכת
לא חייבים להיכנע להתנהלות הזו. יש דרך אחרת. דברו עם נציג עלי שלכת כדי לשמוע על האפשרויות.